ברכת שליחותו של יהושע כמודל לטבילת ישוע

חוקרי מקרא לאורך הדורות היו עסוקים באירועים סביב טבילת ישוע. במבט ראשון, נראה שהדברים הולכים בדרך הלא נכונה. יוחנן היה צריך להיטבל על ידי ישוע ולא להיפך. עם זאת, הכל נופל למקומו כאשר מסתכלים על המודל שלו בתנ"ך, בראשית 4. 27:12-23. מרכז האירוע לא היה טבילתו של ישוע, כפי שהעניין מתפרש בדרך כלל, אלא מסירותו לשליחות עתידית. זו הייתה תחילת פעילותו הציבורית. הדגם מספר גם תיאור מרומז של מוצאו השמימי של ישוע.

בתצלום, תצפית על הארץ המובטחת כפי שהיא נראית מהר נבו בהרי אברים. זו ההשקפה שמשה הורשה לצפות בה לפני מותו.

ה' לקח את משה להר נבו בהרי אברים, ראה: בראשית ה' 32:49, שם הותר למשה להסתכל על הארץ המובטחת בצד השני של ירדן. יחד עם זאת, ה' גילה למשה את מותו הקרוב, פסוק 12-13. משה היה נציג ברית התורה ולכן לא יכול היה לקחת את עם ישראל לארץ המובטחת, כלומר לארץ המובטחת. באופן סמלי לגן עדן. החוק היה נחוץ כל הדרך עד לגבול הארץ המובטחת כדי לשמור על האנשים על המסלול הנכון, אבל לאורך נהר הירדן, כלומר נהר הירדן. באופן סמלי, המוות, מעל זה לא יכול לקחת את העם.

לכן משה התפלל לה' שייתן לישראל רועה צאן שיוכל להוביל את העם בכיוון הנכון, כדי שלא יהיו כמו עדר צאן אבוד ללא רועה צאן לאחר פטירתו של משה, פסוק 16-17. ישוע עצמו אמר שהוא "הרועה הטוב", יוחנן 10:1-21.

אלוהים נענה לתפילה בכך שהסמיך את יהושע, בנו של נון, להיות מנהיג העם. יהושע כתוב בעברית באותו אופן שבו ישוע, יהושע, כלומר, יהוה מושיע. 

במערכת הספרות העברית, לנזירה (נ), לעומת זאת, יש ערך מספרי של 50. זה "pentekoste" ביוונית, כלומר, החמישים ביותר. בהקשר הנוצרי, זה אומר 50 יום לאחר חג הפסחא, כלומר, חג השבועות, כאשר רוח הקודש נשפכה על פני האדמה. במילים אחרות, לאור UT, ישוע גילה למשה שהוא בחר בישוע כיורשו, אשר נולד על ידי רוח אלוהים. זוהי בעת ובעונה אחת התגלות מרומזת של מוצאו האלוהי של ישוע. כ"בן נון", הוא יוכל לקחת את עם ישראל לארץ המובטחת, כלומר באופן סמלי לגן עדן.

גם 5. בבראשית נאמר שאלוהים ישלח לישראל נביא כמו משה, שהעם יקשיב לו, בראשית ה' 18-15. ישוע אמר פעם ליהודים:

אם הייתם מאמינים למשה, הייתם מאמינים גם לי - זה עלי שהוא כתב. אבל כשאתה לא מאמין לכתביו, איך אתה יכול להאמין לנאום שלי! (יוחנן ה' 46 – 47)

יהושע הוסמך ליורשו של משה לפני כל העם בציבור בטקס ליטורגי, פסוק 19. מטרתו הייתה להבהיר לעם מיהו יורשו של משה. הסמכתו של יהושע התקיימה לפני בנו של אהרן, הכהן אלעזר. משה שם את ידיו על יהושע, והעביר לו את כוחו ותפארתו לפני כל בני ישראל.

משה ויהושע תיארו למופת את אלוהים וישוע באירוע הטבילה של האחרון בירדן. הכומר אליסר תיאר את יוחנן המטביל כעורך הטקס.

בבראשית ה' מאשרים עוד יותר שבסופו של דבר אלוהים עצמו הציב את יהושע בשליחותו:

ויאמר ה' אל משה: "מותך קרוב. הזמן את יהושע אליך ובוא לאוהל המקדש, ואני אסמיך אותו. (בראשית ה' 31:14א)

המודל לחיקוי התממש עם טבילתו של ישוע

ישוע גם הוסמך למשימתו על פי דוגמה זו, כאשר יוחנן הטביל אותו לפני כל האנשים בנהר הירדן, על חופו המזרחי.

יוחנן, כמו אלעזר, היה צאצא של אהרן, כומר, מטעם שני הוריו, והסמיך את ישוע לשליחותו. על פי הדוגמה. בתהליך הטבילה, אלוהים העביר את כוחו לישוע כפי שעשה משה. השמיים נפתחו ורוח הקודש ירדה על ישוע בצורה פיזית כמו יונה. היה גם קולו של אלוהים מן השמים, "זה בני אהובי, שבו אני מרוצה מאוד". ישוע ויוחנן הגשימו אפוא את רצונו הצודק של אלוהים יחד, כלומר, כל הדברים נעשו על פי הדוגמה "כפי שנכתב".

גם יוחנן שאל, כמו אלעזר, על ישוע, מתי 3:11. יוחנן התבשר "אחריו יבוא אחר אשר יטביל עם רוח הקודש ואש". כך השתכנע יוחנן בשליחותו של ישוע. בראותו את ישוע, הוא הכריז "הנה, שה האלוהים, אשר לוקח את חטאי העולם".

המודל לחיקוי גם דרש שמקום טבילתו של ישוע לא יוכל להיות בשום מקום מלבד על נהר הירדן, שמעבר לו הובילו בני ישראל של יהושע לארץ המובטחת.

עם ישראל בילה 400 שנה במצרים בעבדות במצרים עד שעזב אותה ולבסוף הגיע לארץ המובטחת. כמו כן, לאחר שחזר מהגלות, היו כ-400 שנה של "שתיקה נבואית" בישראל עד שנולד המשיח ישוע. הוא היווה דוגמה לכניסה לארץ המובטחת (באופן סמלי גן עדן) עם קורבן משלו על הצלב.

פרשנויות שגויות לאירוע טבילת ישוע

הוצע שישוע היה אדם חוטא לפני טבילתו של יוחנן מכיוון שיוחנן הטביל רק את בני ישראל שהתוודו על חטאיהם. זה לא נכון, שכן ישוע נולד מרוח הקודש ולכן לא לקח חלק בחטא הקדמון של האנושות שנפלה. ישוע לא היה זקוק לטבילת התשובה מיוחנן, אך זו הייתה שאלה של הסמכתו הפומבית של ישוע. זו הייתה תחילת פעילותו הציבורית ולכן האירוע מתואר בתחילת כל הבשורות. שליחותו של ישוע הסתיימה מאוחר יותר על הצלב של קלברי, שם הוא גאל את האנושות מכוח החטא, השטן והמוות. על הצלב, לאחר שהשלים את המשימה, הוא אמר "היא מולאה".

הוצע גם שישוע לא קיבל את רוח הקודש עד לתהליך הטבילה, וגם זה לא המקרה. ישוע נולד מרוח הקודש (ראה: יהושע, בנה של נון) וכבר היה "מלא רוח" כמו המודל לחיקוי שלו יהושע, ראה יהושע. פסוק 18. KR 1933 מתורגם כ- ko. "ויאמר ה' אל משה, קח יהושע בן נון, איש עם הרוח, והניח עליו את ידיך. והעמידו לפני הכהן אלעזר וכל העם, והסמכו אותו לכהונה למראהם.

כמו כן, הוסק שמכיוון שרוח הקודש ירדה על ישוע בצורה גלויה בקשר לטבילתו, גם הנוצרים יקבלו את רוח הקודש בטבילתם. גם זה לא נכון, שכן טבילתו של ישוע נועדה להסמיך אותו ולא לקבל את רוח הקודש, שכבר הייתה לו כבן האלוהים. ירידתה של רוח הקודש באופן גלוי על ישוע וקולו של אלוהים מן השמים אישרו זאת מבחינה אורקולית לכל בני ישראל לאחר האירוע, כפי שקרה כאשר יהושע הוסמך. הנוצרים מקבלים את רוח הקודש כאשר הם באים לאמונה וזה יכול לקרות לפני או אחרי הטבילה. ספר מעשי השליחים נותן דוגמה לשניהם (מעשי השליחים 10:44-48 ו-8:14-17).

לאחר שהוסמך, ישוע נבחן במדבר במשך 40 יום, שכן עם ישראל נבחן לפני שהגיע לארץ המובטחת במשך 40 שנה. בניגוד לעם ישראל, ישוע עמד במבחן ולכן היה, כמו יהושע, המופת שלו, לקחת את עמו לארץ המובטחת (כלומר, לגן עדן) מעל נהר הירדן (כלומר, זרם המוות). ללא ישוע, אף אדם לא יכול להגיע לשם. בדיוק כמו בדור שיצא ממצרים תחת הנהגתו של משה, רק יהושע וכלבו הגיעו לארץ המובטחת, כולל גן עדן, שיתוף פעולה עם אלוהים, רק הוא עצמו ביום העלייה ומאוחר יותר חסידיו הנאמנים, כנסיית הברית החדשה, הצליחו להיכנס לדור של יום ישוע.

אם הייתם מאמינים למשה, הייתם מאמינים גם לי - זה עלי שהוא כתב. (יוחנן ה' 46)